העובדות

מסיקה, תושב ישראל שגילה להפתעתו שגידול סרטני שוכן במוחו. חיפש ומצא מסיקה שהמנתח המומחה בתחום הוא ווינקה דולנס היושב לו בסלובניה. חוזה הניתוח נחתם בישראל והניתוח התבצע בסלובניה. ובמקרה דנן הניתוח לא הצליח והחולה לא מת אך נותר נכה 100%. מסיקה טען להתרשלות הרופא, ובשעה שדולנס הגיע לארץ מסרו לו את כתב התביעה. דולנס טען שישראל איננה הפורום הנאות לדון בתביעה.

ביהמ"ש בדק את הזיקות של ישראל וסלובניה למקרה, ומצא, שמחד התובע (שהוא נכה קשה לניוד) והחוזה הם בעלי זיקה לישראל, ומנגד הנתבע ומקום הניתוח והעדים לניתוח הם סלובנים. ומאחר שהזיקות במקרה זה הם שקולות, קבע בית המשפט שבכדי להוציא את התביעה מידיו נדרשת זיקה חזקה ולכן הוא מוסמך לדון בתביעה. ובאשר לברירת הדין, ע"פ דיני הנזיקין של סלובניה כאשר רופא מתרשל אין נגדו עילת תביעה אישית, אלא רק נגד בית החולים, ולכן ע"פ הדין הסלובני אין עילה נזיקית נ' דולנס. ואולם בכל תביעה צריך להבדיל בין שני סוגי שאלות: א. מה הדין החל – שבו חזקה על בית המשפט שיודע. ב. שאלות שבעובדה – הם שאלות הדרושות הוכחה המוטלת כנטל על כתפי התובע.

השאלה מה אומר הדין הזר

השאלה מה אומר הדין הזר היא שאלה שבעובדה ולכן על התובע להוכיח אותה בראיות. אלא שבפס"ד, מסיקה התובע לא ניסה להוכיח את הדין הסלובני, ולעומתו דולנס הנתבע שלח חוו"ד בכתב שאין עילת תביעת נזיקין נגדו, ולמזלו של מסיקה האינתיפאדה פרצה וכאשר ביקש התובע לחקור את המצהיר, הלה סירב לבוא, ולכן חוות דעתו נמחקה. ובשל כך בית המשפט פנה לדוקטרינת "חזקת שוויון הדינים" הקובעת חזקה שתוכנו של הדין הזר זהה לתוכנו של הדין הישראלי, ז"א בית המשפט מכריע ע"פ הדין הזר, אך מאחר שהוא אינו יודע מה נאמר בו, הוא פונה לדין הישראלי מכח חזקה זו. לאורך המשפט דולנס הנתבע התעקש להראות בכל דרך שנגרם לו עוול וזאת בכדי להשיג את מה שנאמר בחוק לאכיפת פסקי חוץ הקובע שבימ"ש מקומי לא יאכוף פסק דין אם הוא נוכח שלא ניתנה לנתבע אפשרות ראויה להתגונן, ובית המשפט שהבין לאן רוחו של דולנס נושבת, השתדל לתת לו כל אפשרות שנענתה בשלילה ולכן מסיקה זכה בדין.