תושב ישראל שבמוחו התגלה גידול סרטני (להלן: "מסיקה"), בחר במנתח מומחה תושב סלובניה (להלן: "דולנס") שינתח אותו להוצאת הגידול. ההסכם בין מסיקה לדולנס נחתם בישראל והניתוח התבצע בסלובניה. הניתוח נכשל ומסיקה נותר נכה 100%. מסיקה הגיש נגד דולנס תביעה בטענה כי התרשל בניתוח. התביעה הוגשה בישראל.
דולנס טען שמדינת ישראל אינה הפורום הנכון לדון בתביעה ועל מסיקה למחוק את התביעה בישראל ולהגיש אותה בסלובניה, בה בוצע הניתוח.
במקרה דנן קיימות שתי זיקות:
מחד, למסיקה ולהסכם זיקה לישראל ומאידך, לדולנס, למקום הניתוח ולעדים לניתוח, זיקה לסלובניה.
בית המשפט המחוזי קבע כי לאור המבחן של מירב הזיקות, הפורום הראוי לבירור הוא סלובניה. העוולה בוצעה בסלובניה, דולנס יצטרך להביא מחו"ל עדים רבים והדבר יעלה לו ממון רב, יש להניח שמסיקה לא יצטרך להגיע לסלובניה במצבו הקשה ובכל מקרה, העדות תיגבה ממנו בבית החולים. כמו כן יש לסלובניה עניין לגיטימי כי תביעות בגין רשלנות רפואית שבוצעה בבית חולים ציבורי שלה, תתבררנה בסלובניה.
ביהמ"ש העליון הפך את החלטת ביהמ"ש המחוזי וקבע כי יש להביא בחשבון את כל הנסיבות הרלוונטיות ולקבוע על יסודן מהי המדינה שראוי לקיים בה את ההליך המשפטי, כשנקודת המוצא היא שהעניין צריך להתברר בבית המשפט המוסמך אליו הוגשה התביעה, אלא אם האיזון בין הזיקות נוטה בבירור לפורום הזר.
עוד קבע ביהמ"ש העליון כי מבחן מרב הזיקות איבד ממשקלו, בעקבות העובדה שהעולם כולו הופך לכפר גלובאלי. אמצעי התקשורת והתנועה המודרניים מאפשרים להעיד עדים באמצעות שיחת ועידה בוידאו, להגיע בקלות ממדינה אחרת וכיו"ב.
ביהמ"ש העליון קובע כי במקרה דנן, כפות המאזניים מאוזנות:
ההתקשרות לניתוח נערכה בישראל, קיים קושי רב לטלטל את מסיקה למדינה אחרת, חלק מהטיפולים הרפואיים ניתנו בישראל והעדויות על הנזקים שנגרמו למסיקה הן של רופאים ישראליים. מאידך, דולנס לא הגיש כתב הגנה ולא ביסס טענתו שמאזן הנוחות נוטה לטובתו בשל קשיים להביא את עדי ההגנה לישראל ולפיכך יש לנהל את המשפט בסלובניה.
הכלל הוא שעל בית המשפט המוסמך לדון בתובענה שהוגשה לו. דולנס לא הצליח להוכיח שהמקרה דנן יוצא מגדר הכלל.
