הכלל הבסיסי הקובע מתי יש לבית משפט בישראל סמכות שיפוט בינלאומית הוא "כלל התפיסה": מסירת כתב התביעה לנתבע בתחומי ישראל מקנה לבית המשפט סמכות שיפוט בינלאומית.
הרגע הקריטי
הרגע שבו כתב התביעה נמסר לנתבע בישראל – באותו רגע ביהמ"ש רוכש סמכות ומאותו רגע היא נשארת – גם אם הנתבע עוזב את הארץ ולא חוזר – זה לא פוגע בסמכות.
תקנה 158(א) לתקנות החדשות
"מטרת ההמצאה היא להביא לידיעת הנמען את תוכנו של מסמך שנדרש שיהיה בידיעתו, ולעניין כתב הטענות הראשון המוגש – גם להחיל על הנתבע את מרות בית המשפט".
המ' 420/63 אברמובסקי נ' גלייטמן
ביהמ"ש: משנמסר לנתבע כתב התביעה בתוך גבולות המדינה, הוא "נתפס" ברשתם של בתי המשפט המקומיים.
כלל התפיסה מקנה סמכות שיפוט על-בסיס טריטוריאלי: לבית המשפט יש סמכות כלפי מי שנמצא בשטח המדינה בשעה שכתב התביעה נמסר לידיו. ביסוד כלל התפיסה עומד העיקרון של "ריבונות טריטוריאלית", שנוגע לנימוס ביחסים בין מדינות.
ע"א 837/87 הוידה נ' הינדי
ביהמ"ש: "בדרך כלל צמוד שיפוטם של בתי משפט לשטח המדינה בה הם מכהנים, וחריגת בית המשפט מתחומו הטריטוריאלי כרוכה בה סכנה של התנגשות סמכויות ופגיעה בנימוס הבינלאומי".
רע"א 9810/05 Hecke נ' Pimcapco Limited
השופ' רובינשטיין: "בית המשפט הישראלי קונה לעצמו את סמכות השיפוט הבינלאומית אפילו אם ההמצאה בוצעה בזמן הימצאות אקראית וזמנית של הנתבע בארץ … יתר על כן, אין צורך בקיום זיקה כלשהי בין עילת התובענה או בעלי הדין בה לבין ישראל".
כלל התפיסה קובע שגם אם הנתבע נכנס לארץ ליום אחד ונמסר לו כתב התביעה, ביהמ"ש הישראלי רוכש סמכות. הכלל מאוד ברור וקל ליישום. החיסרון: לא הוגן כלפי הנתבע.
הדרך להתמודד עם הבעייתיות היא באמצעות עילת הפורום הלא נאות (ביהמ"ש קובע שהוא מוסמך ובכל זאת חושב שיש ביהמ"ש מתאים יותר)
- לפי כלל התפיסה, גם אם הנתבע עצמו לא נמצא בישראל, ניתן להקנות לבית המשפט סמכות שיפוט בינלאומית ע"י המצאה של כתב התביעה לגורם אחר הנמצא בישראל, הנחשב "ידו הארוכה" של הנתבע.
"ידו הארוכה" של הנתבע יכולה להיות
- עורך הדין שלו;
- מורשה (שאינו עורך דין) מטעם הנתבע;
- בן משפחה בגיר של הנתבע שמתגורר עמו;
- נציג של הנתבע בקשר לעסקיו של הנתבע בישראל או בקשר למקרקעין של הנתבע בישראל. גורם שהינו "ידו הארוכה" של הנתבע נחשב לצורך המצאת כתב התביעה כאילו הוא הנתבע.
המצאת כתב התביעה ל"ידו הארוכה" של הנתבע חייבת להתבצע בתחומי ישראל.
רע"א 3774/22 תרו תעשייה רוקחית בע"מ נ' הייט
ביהמ"ש: "לצד המצאה לנתבע הנוכח בעצמו בגבולות הארץ, מאפשר מחוקק המשנה במספר מקרים מוגדר אף המצאה למי שנתפס כנוכח קונסטרוקטיבית בישראל, דהיינו למי שאומנם אינו נוכח בישראל בעצמו, אך נתפס בעיני הדין כנוכח בישראל בשל כך שגורם הנתפס כידו הארוכה נמצא בישראל".
קונסטרוקטיבית=רעיונית
המצאה לעורך דינו של הנתבע
תקנה 163(א) לתקנות החדשות: "ההמצאה תהיה ככל האפשר לנמען עצמו; אם הנמען מיוצג בידי עורך דין, יש להמציא לו במקומו; אם מינה לשם ההמצאה מורשה מטעמו, ניתן להמציא למורשה במקומו".
מתקנה 163(א) עולה, כי אם הנתבע אינו בישראל די בהמצאת כתב התביעה בישראל לעורך דין של הנתבע כדי להקנות לבית המשפט בישראל סמכות שיפוט בינלאומית מכוח כלל התפיסה.
המצאת כתב התביעה לעורך דינו של הנתבע מהווה המצאה כדין, המקנה לבית המשפט סמכות שיפוט בינלאומית, רק אם הנתבע הסמיך את עורך הדין לקבל עבורו את כתב התביעה.
עורך הדין ייראה כמי שהוסמך בידי לקוחו לקבל כתב תביעה עבור הלקוח, בשני מצבים:
א. הסמכה מפורשת מהלקוח לעורך הדין לקבל את כתב התביעה עבור הלקוח (הסמכה מפורשת עשויה להינתן בכתב או בעל-פה).
ב. הסמכה מהלקוח לעורך הדין לקבל את כתב התביעה עבור הלקוח, שלא ניתנה במפורש אך היא משתמעת מיחסי עו"ד – לקוח.
ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם: מיחסי עו"ד-לקוח משתמעת הרשאה לעוה"ד לקבל כתבי בי דין בשם הלקוח, ואין צורך בהרשאה מפורשת לשם כך.
הפסיקה לאחר פס"ד יוחימק הבהירה כי: מיחסי עו"ד-לקוח משתמעת הרשאה מאת הלקוח לעורך-הדין לקבל כתב תביעה עבור הלקוח רק כאשר מתקיימים
התנאים המצטברים הבאים:
- הלקוח לא קבע מראש שההרשאה שנתן לעורך-הדין לייצגו אינה כוללת קבלת כתב תביעה עבור הלקוח (הגבלת ההרשאה לעורך הדין כך שלא תכלול קבלת כתב תביעה עבור הלקוח נעשית בדרך כלל במסגרת יפוי כוח בכתב שהלקוח מוסר לעורך דינו). ראו: בש"א 33/87 אוסטפלד נ' בהירי; רע"א 6484/19 וקנין נ' רביבו; רע"א 4625/22 נענה נ' כץ.
- על ההמצאה להתבצע לעו"ד המייצג את הנתבע בנושא ההתדיינות. רע"א 1947/91 שטיין נ' כץ: "הדיבור עורך-דין בתקנה [163(א)] מתייחס לעורך-הדין של הנתבע בנושא ההתדיינות".
- עורך-הדין מייצג את הנתבע בעת המצאת כתב התביעה לעורך-הדין (תקנה 163(א) עוסקת במצב בו "הנתבע מיוצג בידי עורך דין"). במסגרת תנאי זה, נדרשת סמיכות זמנים בין פעולות ייצוג שביצע עורך-הדין בנושא ההתדיינות לבין המצאת כתב התביעה לעורך-הדין. נדרש כי פעולות הייצוג שביצע עורך הדין עבור הנתבע בנושא ההתדיינות בוצעו עד לאחרונה. ת.א. (מחוזי, ת"א) 28145-12-15 טריידיג-קריבושי בע"מ נ' Bavaria N .V; ע"ר (מחוזי, ת"א) 69799-12-18 זלצמן ואח' נ' לוין ואח'
- הייצוג של הלקוח בידי עורך הדין בנושא ההתדיינות צריך להיות אינטנסיבי במידה כזו שתשתמע ממנו הרשאה לעוה"ד לקבל כתב תביעה בשם הלקוח.
רע"א 5448/14 אלגיר טכנולוגיות (2003) בע"מ נ' עו"ד לדרמן
"בהתקיים נסיבות מתאימות ניתן יהיה להגיע למסקנה שהלקוח הסמיך מראש את עורך הדין אשר טיפל בעניין טרום ההליך המשפטי, לייצגו גם בהליך לכשיינקט. ברם, הסמכה כזו טעונה הוכחה…".
כאשר לקוח שוכר את שירותיו של עו"ד לטפל בעניין טרום הליך משפטי (דוגמא: דרישה לתשלום חוב, גישור, בוררות, מו"מ להסדר חוב) אין בכך הסמכה אוטומטית של עורך הדין לקבל כתב תביעה בשם הלקוח, במקרה שיינקט כנגד הלקוח הליך משפטי באותו עניין. הסמכה כזו מראש אפשרית, אבל היא טעונה הוכחה. ההוכחה לקיום ההסמכה עשויה להיות ייצוג אינטנסיבי שמעניק עורך הדין ללקוח בנושא שבקשר אליו הוגשה התובענה.
