עובדות

המערער, ששימש בתפקיד פסיכיאטר מחוזי, הורשע בעבירות של קבלת שוחד, שניתן לו בצורת פריטים בעלי ערך על-מנת שיוריד את הפרופיל הרפואי לחייבי גיוס. פקיד השומה ראה בתקבולי השוחד הכנסה החייבת במס, ומשנוכח כי היא לא נרשמה בספריו של המערער (שעסק גם בפרקטיקה פרטית) פסל את הספרים. הערעור נסב על עצם סיווגם של תקבולי השוחד כהכנסה החייבת ברישום, ולחילופין על טענת המערער שהוא זכאי לנכות מהתקבולים את הכספים שהוציא למימון ההגנה המשפטית בדיון על עבירות השוחד.

הכרעה

(ביין)- האם המערער היה צריך לכתוב את הפריטים בעלי הערך שקיבל כחלק מהכנסותיו? התשובה של השופט היא כן. המתנות ניתנו לא כהבעת תודה אלא כתמורה לשירותים שנתן המערער. כאן נכנס ספק נוסף- כי הרי השוחד המדובר צריך להיות מוחזר לידי המדינה (מכיוון שפסול הוא), ונקבע כי כאשר קיימת חובה להחזיר התקבול לידו של אחר אין לראותו כהכנסה. השופט פוסל גם ספק זה, הן מכיוון שלא תבעה המדינה את החזרתו והן מכיוון שאין הוא בטוח כי היא תוכל לתבוע את מלוא ההחזרה. חזרה לענייננו- מאחר שסיכמנו כי מדובר בהכנסה יש לראות אם היא משתייכת לאחד מתת הסעיפים של ס' 2 לפקודה והיא אכן נכנסת תחת ס' 2(1). כעת השאלה האם היה צריך לרשום הכנסה זו במערכת חשבונותיו? כן, מדובר בתקבול 'שווה כסף' אשר חובה לרשום אותו בספר חשבונותיו ומשלא עשה זאת היה נכון לפסול את ספרו.