ע"א 247/63 פ"ש פתח תקוה נ' רפאל שפר ויוסף שמרלינג
עובדות
המשיבים הרשו לחקלאי אחד להשתמש בשטח האדמה שבין העצים הצעירים בפרדסם ל"גידולי ביניים", ותמורת מתן רשות זו היה החקלאי מעבד את הפרדס בשבילם. פקיד השומה ראה בשירותים אלה שנתן החקלאי הכנסה של המשיבים החייבת במס. המחוזי ביטל פריט הכנסה זה, ופקיד השומה עירער.
הכרעה
(לנדוי)- פקיד השומה ראה בכך הכנסה כי לטענתו היה מדובר בחיסכון של הוצאות עיבוד הפרדס, והוא חישב כמה ימי עבודה נחסכו ואת שוויים באם היו משולמים למי שעיבד את הפרדס. המחוזי קבע כי כל שנחסך כאן הוא החיסכון בהוצאות ההוניות, אשר ממילא לא מותרות בניכוי. חולק אני על מסקנתו זו, נכון הדבר, שהוצאות העיבוד הן הוצאות הון, אך אין להסיק מכאן שום מסקנה ביחס למהותה של ההכנסה ששימשה למשיבים לשם כיסוי ההוצאה הזאת. ובכלל, לא מדובר כאן בחיסכון אלא בהחלפה של דמי השימוש של החקלאי שהיו מהווים הכנסה, בטובת הנאה אחרת (קבלת השירותים ממנו). לפיכך הם כן שילמו עבור שירותים אלו, רק לא בכסף ממש אלא בדבר מה 'שווה כסף'. קנה המידה של חישוב אותו 'שווה כסף' נעשה נכון, לפי חישוב כמה היה מרוויח אותו חקלאי באם כן היו משלמים לו במשכורת ממוצעת ליום. הערעור התקבל.
