ע"א 494/87 חברת קבוצת השומרים בע"מ נ' פשמ"ג

עובדות

המערערת עוסקת במתן שירותי שמירה וניקיון ללקוחות, בעיקר למוסדות גדולים. אין למערערת כל מלאי עסקי והיא אינה עוסקת בייצור או במסחר. הוצאותיה העיקריות הן שכר ומשכורות והוצאות נלוות לכך, אותם היא משלמת לעובדים מדי חודש בחודשו. הכנסותיה מהשירותים שהיא מספקת מתקבלות באיחור של 60-70 יום בממוצע. המחוזי דחה את טענתה של המערערת, שלפיה היא רשאית לדווח למשיב על הכנסותיה ע"פ שיטת חשבונאות על בסיס מזומנים, וקיבל את טענת המשיב, שלפיה חייבת המערערת לדווח על-פי השיטה המצטברת (המסחרית). מכאן הערעור.

הכרעה

(נתניהו)- בשיטת המזומנים נרשמות ההכנסות וההוצאות לפי היום שבו נתקבלו או הוצאו. בשיטה המצטברת – לפי היום שבו נוצרו הזכות או החיוב. באין הוראות מחייבות בפקודה בדבר שיטת הרישום או בדבר העיתוי הקובע לעניין הכנסה או הוצאה, מוסדר הנושא בכללי החשבונאות המקובלים על רואי-חשבון. השאלה, מהי השיטה המתאימה לעסק מסוים, היא שאלה מקצועית בשטח ראיית החשבון. ס' 2(א) לתוספת י"א של הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מס' 2), מכיל הוראה חד-משמעית, כי על שיטת הרישום להיות כפולה, אך את שיטת החשבונאות המתאימה לעסק זה או אחר משאיר הוא לכללי החשבונאות הרגילים – באחת השיטות הנהוגות המתאימה לאופי העסק ולהיקפו. התוספת מבחינה בין נותני שירותים, שעליהם היא חלה, על-פי המחזור שלהם. היא מחייבת את נותן השירותים בעל המחזור המירבי, שעליו חל ס' 2(א), בחשבונאות כפולה אך לא ברשימת יתרות לקוחות וספקים לסוף שנת המס. לעומתם, היא מחייבת את נותני השירותים בעלי המחזור הנמוך, שעליהם חלים ס' 2(ב) ו-(ג) לתוספת, להכין רשימות כאלה. הקריטריונים הרלוואנטיים לקביעת השיטה המתאימה: היקף העסק, אופי העסק וקיומו של מלאי בעסק. היעדרו של מלאי מצדיק את שיטת המזומנים, כל עוד לא הוטלה חובה מפורשת על הנישום לדווח ע"פ השיטה המצטברת. כל עוד שיטת המזומנים מבטאת את ההכנסות האמיתיות ואין חובה ע"פ החוק לדווח בשיטת אחרת, שיטת המזומנים אינה פסולה. העובדה, שחברות שמירה וניקיון אחרות מדווחות על בסיס מצטבר, אינה מלמדת, כי המערערת חייבת לנהוג כך. גם העובדה, שמעטות החברות המדווחות בשיטה זו, אינה מלמדת, כי בתנאי הפעילות של העסק שלה אין המערערת רשאית לנהוג כך. הערעור התקבל.