המקרה

תחילתה של הפרשה בשנות ה-80. מס' תמונות אומנות הוטסו במיוחד מישראל לארה"ב לצורך הצגתן לקהל במוזאון היהודי בארה"ב. בין התמונות היו שתי תמונות של הצייר "ראובן רובין" השאר היו בבעלות גלריה אנג'ל בירושלים, ובבעלות מוזאון ישראל. ממשלת ארה"ב ביטחה את התמונות הנ"ל בסכום מצטבר של 115,000 דולר. לאחר שהוצגו התמונות במוזאון היהודי בארה"ב, הוטס משלוח האמנות חזרה לישראל. בנתב"ג התברר כי שתי התמונות של רובין נעלמו. ממשלת ארה"ב פיצתה את המוזאונים הישראלים בהתאם לביטוח. מוזאון ישראל וגלריה אנג'ל אישרו כי ממשלת ארה"ב רכשה בעלות בתמונות ואם הם יימצאו היא תהפוך לבעלים החוקיים של התמונות. לאחר מספר שנים, רכשה זהבה כנען מגברת מזרחי בשוק הפשפשים ביפו שתי תמונות תמורת 250 ₪. בביתה של כנען, הבחין בעלה במדבקה של המוזאון היהודי בניו-יורק ובחתימה של צייר בשם "ראובן". בני הזוג ניסו לגלות את מקור הציורים. הם פנו לגלריות, למוזאון ישראל ואף למשטרה ולבסוף רק במוזאון "בית ראובן", זוהו הציורים כציורים הגנובים של הצייר הנודע ראובן רובין וערכן הכספי אכן רב. כנען השיבה את התמונות לממשלת ארה"ב. בחלוף תקופה הגישה כנען תביעה כנגד ממשלת ארה"ב. כנען ביקשה כי בית המשפט יכריז עליה כבעלים של התמונות על פי תקנת השוק במיטלטלין. הכוונה היא שהבעלות נגזרת מרכישה בתמורה ובתום לב של התמונות ומבלי שהקונה (כנען) יודעת כי אלה תמונות גנובות ויקרות ערך. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה של הקונה-כנען בסוגיות שונות בעניין זה. לאחר ערעור לעליון (שנדחה!) וניהול הליכים מצד כנען נקבע דיון נוסף בבית המשפט העליון והוא פס"ד השאר בו נתמקד כעת.

השאלה המשפטית המרכזית

בתחרות בין שני עקרונות יסוד, אחד הצורך להגן על קניינו ורכושו של אדם והאחד הצורך להבטיח את חופש המסחר בדרך הרגילה וללא עיכובים, העניק המחוקק  – סע' 34 לחוק המכר – תקנת השוק במיטלטלין, עדיפות לעקרון השני כדי להבטיח את הצרכים של המסחר החופשי. מאידך המחוקק דורש מהקונה לעמוד ב-6 תנאים מצטברים בשביל הגנה זו. אחד התנאים האמורים הוא "יסוד התמורה". והשאלה היא: מהו יסוד התמורה האמור בתקנת השוק? האם הכוונה לתמורה ממשית – לפי מבחן שווי אובייקטיבי או שמספיק תמורה ריאלית – לפי מבחן שווי סובייקטיבי בין הקונה והמוכר. ובעניינו (עניין כנען) מתקיימת רק התמורה הריאלית – הסובייקטיבית.

דעת השופט אור

השופט אור מאריך מאוד בעניין זה. בתמצית דבריו טוען השופט אור שהפתרון לסוגיא זו אינו טמון בתקנת השוק אלא בדיני החוזים ובדיני עשיית עושר ולא במשפט. לדבריו בעניינו מדובר בטעות משותפת של שני הצדדים (הקונה והמוכר) השאר מכוחה ניתן לבטל את החוזה (ראה סע' 14 לחוק החוזים חלק כללי) ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט לממשלת ארה"ב זכות עקיבה (ראה בפס"ד אריכות רבה של השופט אור לעניין זה של זכות העקיבה) אחר הציורים ולכן היא באה בנעלי המוכר ולה הזכות לדרוש סעד של ביטול והשבה! השופט אור מציין באמרת אגב שאכן התמורה הנדרשת לעניין תקנת השוק, הינה תמורה ממשית ובמבחן שווי אובייקטיבי.

דעת השופט ברק

השופט ברק מסכים עם השופט אור ומוסיף שבעניינו חובת תום הלב האמורה בתקנת השוק אינה מתקיימת, וזאת משום שחובת תו"ל נבחנת אף בדיעבד ובאופן אובייקטיבי ובדיעבד אכן מתברר שכנען איננה בתו"ל! השופט ברק מוסיף באמרת אגב שהתמורה הנדרשת לעניין תקנת השוק, הינה תמורה ממשית ובמבחן שווי אובייקטיבי!

דעת השופטת שטרסברג-כהן

השופטת שטרסברג-כהן סוברת שהתמורה האמורה לעניין תקנת השוק, הינה תמורה ממשית – ובמבחן שווי אובייקטיבי ורק תמורה ממשית תוכל להעיד על תו"ל מצד הקונה. ובעניינו כנען לא שלמה בשום פנים ואופן תמורה ממשית והיא איננה זכאית להגנה מכוח תקנת השוק.

דעת השופט חשין

השופט חשין סובר שתקנת השוק מטרתה לאפשר חיי מסחר תקינים ולכן תקנת השוק מטרתה להגן על עסקת רכש רגילה. לאור זאת הקונה חייב לתת תמורה ממשית (בשביל שנוכל להגדיר זאת עסקה רגילה…) ורק תמורה ממשית תעיד על תו"ל של הקונה. בעניינו תמורה של 250 ₪ מצד כנען איננה יכולה להגן על עסקה ששווי התמונות עומד כל כ-115,000 דולר וזו איננה עסקה רגילה.

דעת מיעוט – השופט לוין

השופט לוין סובר שספק רב אם כוונת החוק לעניין התמורה האמורה בתקנת השוק הינה ממשית. ומציין השופט לוין שאדרבה מלשון החוק משמע שמספיק תמורה סובייקטיבית (סע' 1 לחוק המכר – "מכר הינו הקניית נכס תמורת מחיר") ובעניינו לא מתקיימת תקנת השוק האמורה וכנען זכאית להגנת תקנת השוק וזאת משום שהתמורה שנקבעה ע"י הצדדים היא הקובעת והיא שולמה כדין.

דעת מיעוט -השופט טירקל

השופט טירקל סובר שמטרת תקנת השוק להגן על הקונה הסביר השאר בוחן את העסקה בעין סטנדרטית (ולא צריך לבחון זאת בעין של קונה מקצוען) ומוסיף השופט טירקל שיסוד התמורה בתקנת השוק הוא יסוד התמורה הריאלית – במבחן סובייקטיבי. וא"כ בעניינו כנען אכן עומדת ביסוד התמורה בתקנת השוק וזכאית להגנה על בעלותה מכוח תקנה זו.

דעת מיעוט – השופט אנגלרד

השופט אנגלרד סובר לעניין יסוד התמורה, שמספיק תמורה ריאלית (ואין צורך בתמורה ממשית) ותמורה זו תבחן במבחן סובייקטיבי וכן מוסיף השופט אנגלרד שחובת תו"ל לעניין תקנת השוק היא חובת תו"ל סובייקטיבית.  (וראה אריכות דבריו לעניין נימוקי השופט אור בסוגיא זו)

ההלכה המשפטית העולה מפס"ד

בדעת הרוב של 4 שופטים (שטרסברג-כהן וחשין, ואור וברק – באמרת אגב) וכנגד דעת המיעוט של 3 שופטים (לוין, טירקל ואנלרד) נקבע כי יסוד התמורה האמור בתקנת השוק במיטלטלין (סע' 34 לחוק המכור) – הוא יסוד התמורה הממשית ולפי מבחן שווי אובייקטיבי!!!

התוצאה

הבעלות ב-2 הציורים שייכת לממשלת ארה"ב. אך מטעמי צדק יש לחייב את ממשלת ארה"ב להשיב לכנען את סכום הקנייה (250 שקלים) בתוספת פיצוי נוסף (ע"ס של 10,000 שקלים)