דיני הנזיקין מול דיני החוזים

1. חיובים לא רצוניים מול חיובים רצוניים – בנזיקין, החיוב אינו רצוני, המחוקק הוא שקבע אותו. בדיני בחוזים – אדם לקח על עצמו את החיוב. בפועל ניתן יהיה לראות כי הם נכנסים אחד בשני כל הזמן, למשל, אחריות מעביד למעשה של העובד. איך יודעים שהוא עובד של אותו מעביד? יש ביניהם חוזה (ויש לזכור שחוזה יכול להיות בהתנהגות ואו בע"פ). כלומר מעורבבים כאן דיני החוזים ודיני הנזיקין באחריות של המעביד על מעשיהם של עובדיו.
2. תניות פטור – צד אחד פטור מכל אחריות. ניסיון של דיני הנזיקין לפטור מאחריות נזיקית. לפעמים זה יצליח ולפעמים לא ממש.
3. הטעיה מול מצג שווא רשלני – סעיף 15 בדיני החוזים מורה כי אם הייתה הטעיה, ניתן לבטל את החוזה. אולם אם רוצים גם פיצויים, מה נעשה כעת? התשובה – נתבע על מצג שווא. כלומר התביעה על אותו מקרה ואותן נסיבות תהיה כעת נזיקית לפיצויים. (מכוח דיני החוזים ביטלנו את החוזה ומכוח דיני הנזיקין נתבע את הפיצויים).
4. חובת תום הלב – סעיף 12 לחוק החוזים, הוא למעשה סעיף שבנזיקין. המחוקק קבע כי אם נכנסת למשא ומתן עם מישהו, אתה חייב לעשות זאת בתום לב, ואם לא תעשה כך, אתה צפוי לשלם פיצויים, מכאן שסעיף 12 הינו סעיף נזיקי ולא חוזי.

דיני נזיקין מול דיני עשיית עושר ולא במשפט:

עשיית עושר ולא במשפט זה התעשרות על חשבון מישהו אחר. אם התעשרתי ע"ח מישהו אחר, איך דיני הנזיקין נכנסים לכאן?

אדם לוקח מכונה לייצור נעליים של מישהו אחר, שהיה מייצר נעליים יום יום. לאחר תקופה בה ייצר נעליים ומכרם, מגלה אותו בעל המכונה לוקח אותה בחזרה ומגיש תביעה. הוא יכול להגיש דרך דיני הניזיקין ולטעון כך – יכולתי לייצר 100 נעליים בזמן הזה שהמכונה הייתה אצלו, אולם לא יצרתי בגללו ועל זה אני רוצה פיצוי. והוא יכול להגיש תביעה מכוח דיני העושר ולא במשפט ולטעון אתה השתמשת במכונה שלי, ייצרת נעליים והרווחת מהם, ועל כן עליך לשלשם לי פיצוי על כך.

במה יבחר התובע בפועל? מה שיביא לו יותר כסף. אם הגנב ייצר 120 זוגות נעליים בפרק הזמן שהמכונה הייתה אצלו ובעל המכונה יודע כי היה מצליח באותו פרק זמן לייצר רק 100 נעליים, אזי עדיף יהיה לו להגיש לפי דיני העושר ולא במשפט.

דיני הנזיקין מול דיני הקניין

דיני הקניין קובעים זכויות, כלומר למי הרכוש שייך. לעומת זאת, דיני הנזיקין קובעים סעד שמגיע לצד הנפגע.